פסטיבל דוקאביב 2023 – הטירה, ליטל ריצ'רד: אני הכל, פורנומלנכוליה

הטירה

היו היה פעם, בחורה בשם יוסטינה. בצעירותה הובאה לשרת את גבירת האחוזה באזור הפמפס בארגנטינה. מות האדונית הוביל לכך שיוסטינה יורשת את המבנה. אולם, מה שהיה אמור להיות סוף מהאגדות בשביל הילידה, מתברר כבעיה חדשה. על אף גודל הטירה ומיקומה ביער, בפנים החדרים מתפוררים, וליוסטינה אין כסף לשפץ. בסרט הבמאי מרטין בנשימול שואב את הצופים אל תוך האגדה, תודות לצילום עוצר נשימה ומיזנסצנה קפדנית.

עם זאת, אין לסרט מבנה דרמטי/רגשי שדרכו יוכלו הצופים להתחבר יחד עם יוסטינה ובתה. בעיית השיפוץ מוזכרת בעשרים דקות הראשונות, לאחר מכן מונחת בצד בכדי להתמקד באפיזודות שונות מחיי היום-יום של האם והבת. הסרט תופס תאוצה לקראת סופו, כאשר מתגלה המהות האמיתית של הפרויקט.

הסרט הינו שיר הלל לאהבות שבחיינו,  כפי שאומר אחד האיכרים, החיה אינה יכולה להסתדר לבדה בטבע. כלומר: הבילוי שלנו יחד עם האם והבת שופך אור חדש על הסרט.  למרות זאת, אם היה מדובר בפרויקט קצר שכולל רק את הדקות האחרונות, יכל להיות סרט נעים לצפייה, אך בשל אורכו הנוכחי, זאת רחוקה מלהיות יצירה מרתקת (אור פז)

פסטיבל דוקאביב 2023 – למות בגדול, בובי ווין: הנשיא של כולם, הזיכרון הנצחי

למות בגדול

הסרט "למות בגדול", הינו אחד משני יצירות שראיתי בפתיחת הפסטיבל העוסקות בזקנה. היצירה נפתחת בהודו, צ'יימברס מצלם פרויקט תיעודי הנקרא: "Carmageddon". תוכנותיו משתנות כאשר הדוד דיוויד מלונדון מתקשר אליו ומבקש עזרה (הסיבה היחידה שמתקשר אליו ולא לאחיותיו, הינה בגלל שצ'יימברס פחות שתלטן). דיוויד הינו שחקן ומורה למשחק לשעבר, על אף גופו המזדקן, נפשו ממשיכה להישאר פרועה וחופשיה.

נכנסתי אל "למות בגדול" עם צפיות נמוכות והופתעתי לטובה, צ'יימברס רוקח מסע מרגש ומצחיק, כלומר, הסרט נשען תודות האישיות הכובשת והמחשמלת של דיוויד, בנוסף מצליח צ'יימברס לאזן בין הקטעים הקומיים למרגשים מבלי שאף אחד מהם יאפיל על השני. למרות זאת, הסרט מרגיש ארוך מיתר המידה, דמויות נוספות מחיי דיוויד נכנסות ויוצאות, ההתמקדות בהן מועטה, ניכר כי עולה היבט מעניין בכל הקשור בניצול זקנים חסרי ישעה, שהיה מעניין וחשוב לחקור לעומק. לסיכום, אינו חובה לצפייה, אך התוצר הסופי אפקטיבי (אור פז).

פסטיבל דוקאביב 2023 – המלצות ואזהרות

20 ימים במריופול

"התמונות קשות לצפייה, אך הכרחיות", אומר במאי הסרט (והעיתונאי) מסטיסלב צ'רנוב, אשר הגיע יחד עם צוותו למריופול (בעת הפלישה הרוסית לאוקרינה). עבודות הצילום של צ'רנוב יכלו להישאר ככתבה טלוויזיונית, מאז תחילת הפלישה ועד היום, כתבים נוספים מסכנים את חייהם, נכנסים אל תוך שטחי המלחמה, ומעניקים מבט למתרחש. לעומתם, צ'רנוב יוצר מחומריו שיר הילל לכוח העיתונאות כנגד מפיצי הפייק ניוז, ובנוסף מעניק דיוקן מצמרר, כואב ואישי על העיר ותושביה.

הרבה מכוחו של הסרט נשען על העריכה, המצליחה לאזן בין הקטעים השונים, ומלכדת ליצירה קוהרנטית. על אף שההתחלה קשה לצפייה, וגורמת לאי-נוחות, בשל הרצון להיכנס אל תוך חיי האזרחים ולשוחח עימם. לאט, במידתיות ובזהירות, הראיונות לצד הקטעים מהמלחמה יוצרים פסיפס מרגש. בנוסף, צ'רנוב עצמו מקריין במהלך הסרט, אלמנט ההופך את היצירה לאישית. הדבר אינו בהכרח אפקטיבי לאור האירועים הנוספים שציוונו לעייל, אך אינה מוציאה מהחוויה הכללית (אור פז).

פמפיר (Pamfir) – ביקורת

פמפיר פירושו אבן, זהו השם הניתן לדמות הראשית בסרטו הראשון של Dmytro Sukholytkyy-Sobchuk. כינוי המתיישב ככפפה, קשוח מפנים, אך רך מחוץ. קל להתאהב בו, ולהבין את מצוקותיו. עלילת הפשע הפשוטה הינה בסיס בשביל הבמאי בכדי  לצאת מן הקופסא, כלומר, התוצאה הסופית הינה חוויה ייחודית בו העולם המודרני מתנגש עם החיים הכפריים,  מדובר בעשייה קולנועית עשירה, יפיפייה ומהנה.

עלילתו מתרחשת בכפר מרוחק במרומי הרי הקרפטים במערב אוקראינה, שבועות ספורים לפני ערב הקרנבל המסורתי. פמפיר חוזר לכפר ולמשפחתו, אחרי שעבד חודשים ארוכים מחוץ למדינה. כשבנו האהוב מצית אש בכנסיה, פמפיר לא מהסס להתחבר מחדש לעברו כמבריח ופועל למען לטובת ולמען מהילד, על אף כי ברור הסיכונים במעשיו.

אייסמייר (Eismayer) – ביקורת

הסרט הוקרן בפסטיבל ונציה האחרון, הינו מבוסס על סיפור אמיתי. אייסמייר העולה מן שם היצירה תרם את מרבית חייו לצבא האוסטרי. דרך עבודה קשה, התמדה והרבה זיעה הגיע למעמד רב סמל. כעת מאמן/מדריך טירונים, הדור הבא שנועד לתרום את חייו למען המדינה. אייסמייר נחשב לאחד מהמפקדים הקשוחים ביותר, לכולם יש דעה כלפיו לטוב או לרע, אך טירון העונה לשם מריו, מצליח לחדור אל ליבו, היחסיים בין השניים מתחמים. אך האם יהיה מסוגל אייסמייר לפתוח את עצמו אל מול הנורמות המצופות בחברה המודרנית?.

רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית – ביקורת

מי יחל לתאר שבעשור הנוכחי, סרט בלשים מקורי יהפוך להצלחה מסחררת. שנה לפני התפרצות המגפה, "רצח כתוב היטב" הוכיח את הנ"ל. עם הקרנותיו נהיה לשובר קופות, אם הגעתו לשירותי הסטרימינג נהיה לאהוב בקרב המיינסטרים, לבסוף קיבל מועמדות לפרס התסריט המקורי בטקס האוסקר. כעת, שלושה שניים לאחר מכן, נטפליקס יהפכו את "רצח כתוב היטב" לסדרת סרטים, מותג, אם יורשה לומר. 

ירח קציר (Harvest Moon) – ביקורת

"לונאנה: יש יאק בכיתה" הינו סרט מבהוטן, נבחר ב-2021 לייצג את המדינה בטקס האוסקר, נהיה למועמד בקטגוריה יחד עם: "לברוח" (דנמרק), "יד האלוהים" (איטליה), "הנהגת של מר יוסוקה" (יפן) ו"האדם הגרוע בעולם" (נורבגיה). זהו נס בשביל המדינה הקטנה, העלילה עוסקת במורה צעיר הנשלח על ידי ממוניו ללמד ילדים בכפר לונאנה על רכס ההימלאיה. שנה לאחר מכן, המתח שבין מודרניות לעולם הישן מופיע בשנית עם נציג מונגוליה, "ירח קציר".

הבן – ביקורת

בהיותי תלמיד במגמת תיאטרון, המורה לקח אותנו להצגה בשם: "האב" בבית ליסין. אינני ידעתי מה לצפות, בסופו יצאתי מרוגש, שמו של המחזאי הצרפתי, פלוריאן זלר נחרת בזיכרון. כמה שניים לאחר מכן, זלר פרץ אל הוליווד עם האדפטציה למחזה שצוין לעייל, זיכה אותו ושותפו, כריסטופר המפטון בפרס התסריט המעובד הטוב ביותר. סרטו החדש, "הבן". מאחד את זלר עם שותפו בשנית לעיבוד נוסף לאחד מהמחזות שלו. לא כמו סרטו הקודם, אל "הבן" אני נחשף בפעם הראשונה לעלילה, מאמין כי אני נמצא בידיי מומחה אשר מבינים את מלאכתו, על אף שהתוצאה הסופית אינה בהכרח גרועה, כן משאירה טעם לוואי בפה.

סיסי – פסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה 2022

"סיסי" עשה את הבלתי יאומן, לפני שבוע הוכרזו המועמדים בטקס פרסי הקולנוע באוסטרליה. היצירה הקטנה מועמדת לפרס הסרט הטוב ביותר יחד עם השמות הגדולים בתעשייה:  באז לורמן ("אלביס"), ג'ורג' מילר ("שלושת אלפים שנים של כמיהה"), טום רייט ("הזר") ולאה פרסל ("אשת החוואי, האגדה על מולי ג'ונסון"). בשביל סרט אימה זהו הישג משמעותי, על אף חסרונותיו, יש בי הערכה עצומה לצמד הבמאים, האנה בארלו וקיין סנס בהבאת סיפור קריטי וחשוב על טארומה, בריונות ותוצאותיו ההרסניות בהדחקה ובריחה מהמציאות אל תוך הזרועות המנחמות של הרשתות החברתיות.

קלונדייק – ביקורת

"קלונדייק" הינו סרט קשה לצפייה, אינן מהיצירות שאצפה פעם נוספת בזמן הקרוב. דקותיה הראשונות מצליחות לתפוס את תשומת לב הצופים, פשוט אך אפקטיבי. סצנת הפתיחה כמפורטת:  17 ביולי, 2014. כפר הרבובה במחוז דונצק, טוליק מעוניין לקחת את אירקה (אשתו ההריונית) לבית החולים, הלידה רחוקה מלקרות, הנסיעה למוסד נועדה בכדי להתחבא מהמלחמה שנפתחה אל מול הגבול, השיא מגיע בעת התרסקות טיסה 17 של מלזיה איירלנייס במזרח אוקראינה. חיי הזוג ובתיהם נהפכים על פניהם. במהלך השעה וארבעים דקות, קשה שלא להתעלם מהחור שבקיר, תחושת ההגנה מופחת, האיום קרוב מתמיד, אנו צופים בפצצה מתקתקת.