אייקה, יחידת נופש, ציפורים נודדות – פסטיבל קולנוע חיפה 2018

 

אייקה

סרגי דבורצבוי, השם אולי לא מצלצל בהרבה, איך כלפני עשור הוא ניחשב לאחד מן השמות הכי חמים בעולם הקולנוע, עם סרטו "טולפן" דרמה קומית קירגיזסטנית אשר הוקרנה בבכורה בפסטיבל קאן ולאחר מכן עוד הופצה כאן במדינתנו. בסרטו החדש "אייקה" שזכה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן האחרון, נוטה סרגי לכיוון הריאלסטי היותר, תיאור המציאות הכואבת של מהגרת לא חוקית מקירגיסטן, שמנסה בכל יכולתה להרוויח כסף בעוד שהיא שקועה בחובות. האם היא תקריב הכל בשביל לשרוד בעולם אכזר זה?.

מודעות פרסומת

הנסיך המאושר – פסטיבל קולנוע חיפה 2018

לקראת סופו של "הנסיך המאושר", מתבאר מדוע והחליט הבמאי והתסריטאי רופרט אוורט להביא את סיפור חייו של המחזאי אוסקר ויילד כסרט, רק בשל עד כמה חשוב הסיפור לתקופתנו ובמיוחד ללהט"בים. הם הגיעו כל כך רחוק מאז המאה ה-19, החברה המודרנית מודעת לקשיים שהקהילה הגאה עוברת ומנסה בכל יכולתה להמשיך לעזור לה מול המלחמה המתמשכת בגורמים אחרים המנסים לשלול את זכויותיהם, זה הכול יפיפייה ונהדר אך לרופרט אוורט יש עוד דרך ארוכה כשזה נוגע לספר סיפור אנושי ומרגש, מה שמשאיר את "הנסיך המאושר" כביוגרפיה הוליוודית סטנדרטית.

התקף חרדה – פסטיבל קולנוע חיפה 2018

ההתעניינות שלי ב"התקף חרדה" הפולני התרחשה עוד מלפני שנה, מצפייה מהטריילר נזכרתי איך לא ב"סיפורים פרועים" הארגנטיני שעסק במקבץ סיפורים המציגים כיצד בשבריר השנייה האדם יכול לאבד את נימוסיו ולחשוף את החייה שבתוכו. ובכן מבין שני הגרסאות, אני יותר מעדיף את הגרסה הארגנטינאית בשל היותה מפוקסת בסיפוריה ומתנהלת בקצב מהיר.

אסאקו 1 ו-2 – פסטיבל קולנוע חיפה 2018

האם לאדם יש את האפשרות ללמוד מן עברו בשביל לקבל עתיד טוב יותר או שהוא מובל כמו צאן לגורלו האכזר רק בשביל לחוות את טעיותיו בשנית. "אסאקו 1 ו-2" הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, אפשר להגיד כי ציפיותיי לא היו בשמיים, הקולנוע היפני בשנים האחרונות כלל ולא מצליח להלהיב אותי, נראה כי הם ממחזרים חומרי גלם, שואפים יותר לקטן וחמוד מאשר ליצירה עוצמתית. ובכן זה הוא המקרה גם כאן, מדובר בסרט קטן, נעים ולעיתים משעשע אך כאשר והוא יועמד למבחן האמיתי, אני בספק שאזכור משהו מהשעתיים האלו.

פנים, אפר לבן,דונבאס: פסטיבל קולנוע ירושלים 2018

דונבאס

"דונבאס" הוא הרבה דברים: סרט חשוב, מסמך זוועתי על טבע האדם, מלאכה קולנועית משובחת. אך לצערי הרב הוא רחוק מלהיות סרט קולנועי, בשל העובדה שאינו מתמקד בעלילה אחת או דמות מרכזית אלא במספר רב של דמויות וסיטואציות שונות אשר מרכיבות פסיפס של אוקרינה המודרנית, המושחתת וצמאת הדם, יוצרים מצב בו קטעים רבים נגררים מעבר לזמן שלהם וכשסוף, סוף מצליחים לאחז רגשית באחת מהדמויות, אנו עוברים לסיפור הבא והתהליך חוזר חלילה.