הצלילה

"הצלילה" הוא הסרט הקטן שיכל נגד כל הסיכויים להתבלט מעל יבול קולנועי ישראלי צפוף. בוא נחזיר את השעון אחורנית כשנה בדיוק, "הצלילה" (שהיה ידוע בהתחלתו כ-"שלושה אחים") פרש מטקס פרסי אופיר ופצח בסיבוב פסטיבלים מרשים, מירושלים (בייצא עם ארבעה פרסים) ועד פסטיבל הסרטים בטורונטו. מסע הפקתו מרשימה באותה מידה, נתמך על ידי קרן סטיב טיש לסרט ראשון באורך מלא באוניברסיטת תל אביב ונעזר בשירותי ההפקה של "גאודאמוס", חברת ההפקות של בית הספר.

להמשיך לקרוא "הצלילה"

מודעות פרסומת

"בשם הבת", "אך לשחות" ו"כל הכבוד": מבט לכיוון קטגורית הסרט הקצר

במהלך החודשים האחרונים נוכחתי בהקרנות האקדמיה של סרטים עלילתיים ארוכים. כתבת הסיכום שלי תגיע עוד לפני הכרזת המועמדים. בנוסף מעוניין אני לשפוך מעט אור זרקורים על קטגורית הסרטים הקצרים. לפני חודש כבר הספקתי לסקר שני סרטים במסגרת פסטיבל הסטודנטים: "בחורה עם מזלג בעולם של מרק" ו"יום רגיל", ללא שום הכנות נוספות, הבה נתחיל.

להמשיך לקרוא ""בשם הבת", "אך לשחות" ו"כל הכבוד": מבט לכיוון קטגורית הסרט הקצר"

שייקה: החיים הנסתרים של שייקה אופיר

במסגרת פסטיבל דוקאביב האחרון הזדמן לי לראות את "באסטר הגדול" (שהוקרן בהפצה מצומצמת ברחבי הארץ ודיי במהרה נעלם מהמסכים) מדובר  בסרט דוקומנטרי על אייקון אגדי של תקופת הקולנוע האילם, שיצאתי מהקרנתו בתחושות מעורבות. מצד אחד מכתב אהבה ליוצר פנומנלי התרם כל כך הרבה להתפתחות הקולנוע והעניק השראה לדורות הבאים ומצד שני הוא לא  יותר מלקט המכיל את קטעיו הכי טובים של קיטון שיכלו באותה מידה להיתפס כסוג של הכנה לאותם אלו שלא הכירו את עבודותיו, אך למעריצים שבויים לא היה שום דבר ייחודי.
להמשיך לקרוא "שייקה: החיים הנסתרים של שייקה אופיר"

התחרות הישראלית בפסטיבל הקולנוע ה-36 ירושלים

אני ממשיך לסקר את מהדורתו ה-36 של הפסטיבל, היום נחשפה התוכנית הישראלית, הכוללת בין היתר 14 סרטים עלילתיים ותיעודיים במסגרות התחרותיות, ולציידם 7 סרטים שיוקרנו כחלק מהפנורמה הישראלית. על שניים מהם בגזרת התחרות לקולנוע עלילתי יצא לי לדבר בהרחבה כבר בתקופה שהוכרזו רשימת המועמדים ההתחלתית של פרסי אופיר , רוב גדול של הסרטים מוקרנים בהקרנות בכורה ויחשפו לראשונה לקהל הרחב.

להמשיך לקרוא "התחרות הישראלית בפסטיבל הקולנוע ה-36 ירושלים"

קליימקס – ביקורת

כל ניסיון בהבנת המהות מאחורי סרטו החדש של הילד הרע של הקולנוע הצרפתי, גספר נואה. תיגמר ככל הנראה אחד מתוך שני חוטי מחשבה פוטנציאליים: "מה לעזאזל ראיתי כרגע?" או "זאת הייתה חתיכת חוויה מדהימה ועדיין מה לעזאזל ראיתי כרגע?". נתחיל מזה ש"קליימקס" הוא קודם כל סרט שמטרתו להעביר לקהל צופיו חוויה, ותאמינו לי כשאני אומר לכם כי אתם לא תישכחו ממנו במהלך הימים שיבואו, מדובר כאן בשעה וחצי של טירוף טוטאלי שנבנה בהדרגתיות ולאט, לאט מתחיל להידמות לסיוטים הכי גרועים שלכם.

להמשיך לקרוא "קליימקס – ביקורת"

מקוללים – ביקורת

אני תמיד בעד כל יוצר המוכן להביא דבר חדש לקולנוע הישראלי הממוצע, עוד מתחילת העשור הנוכחי התלהבתי לראשונה כאשר "כלבת" עלה לאקרנים הוא כפי שכונה ע"י התקשורת סרט האימה הישראלי הראשון. ומשם התחיל לו גל חדש בקולנוע שהביא לנו לא רק בהכרח סרטי אימה, סרטים שלפני עשור לא הייתם חושבים לראות בבתי קולנוע, לדוגמא: "מי מפחד מהזאב הרע", "מסווג חריג", "אני לא מאמין, אני רובוט!", "קריאה לחלומות" ולאחרונה "מקוללים" סרט שכלל ולא שמעתי אליו הרבה שצץ משום מקום לא מזמן ביום הקולנועי הישראלי, אז מה שנישאר זה לבדוק האם הופתעתי לטובה או לרעה?.

להמשיך לקרוא "מקוללים – ביקורת"

דוקאביב גליל, SPIRIT וPrint Screen – המתקרבים ובאים

לאחר שעברנו את פסטיבל חיפה אנו נתכבד במהלך חודש אוקטובר ונובמבר בשלושה פסטיבלים נוספים, בשביל לעשות סדר בבלגן, הנה מה שאתם צריכים לדעת על הפסטיבלים הבאים.

להמשיך לקרוא "דוקאביב גליל, SPIRIT וPrint Screen – המתקרבים ובאים"