סרטו החדש של אקי קאוריסמקי ("איש ללא עבר" ו"חוף מבטחים") "עלי שלכת", עוסק בכמיהה לאהבה כנגד נסיבות החיים. כלומר: התסריט מציג את חיי היום-יום כמבולגנים וכאוטיים. האנשים הם חלק מהנסיעה, רחוקים מלשלוט או לקבוע את גורלם. היצירה רחוקה מלהיות מקורית, אך עם זאת מתגלה כהסרט הנכון, בזמן הנכון. קאוריסמקי רוקח מעשייה ציניקנית, מרירה ומתוקה, כזאת שתשאיר את הצופים עם חיוך על הפרצוף.
העלילה מתרחשת בעיר הלסינקי, ומספר את סיפורם של אנסה (אלמה פויסטי) והולפה (ג'וסי וטנן), שתי נשמות בודדות הנפגשות במקרה בבר קריוקי מקומי. כעת, שתיהן נלחמים על האהבה הראשונה בחייהם, כאשר מולם נצבים מכשולים רבים, כגון: מספרי טלפון אבודים, כתובות שגויות, אלכוהוליזם וכלב רחוב מקסים.
כמו ברבים מסרטי קאוריסמקי, הדמויות בעלות פני אבן, מגישות את הדיאלוג בצורה יבשה. שני השחקנים הראשיים מצליחים בקלות יתרה להיכנס אל תוך עולמו של קאוריסמקי. ברגע אחד אתה מתרגש מהם ומהמכשולים שניצבים מולם. שניה לאחר מכן, אתה נקרע מצחוק משורה שנאמרה על ידי אחת מהדמויות. למרות חסרונותיהם, הם שניהם אנושיים, קל להתחבב אליהם.
מבחינת בימוי ומיזנסצנה מדובר ביצירה אסתטית ויפיפה. על אף שמתרחשת בתקופתנו (לדוגמא: הקהל שומע דיווחים על פלישת רוסיה לאוקרינה). הסרט חי בתוך עולם משעצמו, למשל: התנהגות הדמויות (כפי שמפורטת לעייל), הרקעים הססגוניים (המהווים קונטקסט לאנשים שבמסך), השימוש בתאורה נמוכה, הפסקול המשובח (הכולל את אחד מהרגעים היפים שנראו השנה על המסך, בהשתתפות להקה בשם Maustetytöt).
יתר מכך, אין שום סימן למכשירים כגון: אייפון וטלוויזיה. שני המדיומים היחידים הנמצאים בסרט הם: הרדיו ומסך הקולנוע. כלומר: זאת יצירה אשר מאמינה בקשרים אנושיים ואותנטיים (שאינם נשענים על הסחות דעת), אולם הקולנוע החושך בעיניו של קאוריסמקי, הינו המקום האולטימטיבי. בנוסף ,מאמין בהכרחיות האהבה בחיינו, על אף שהחיים יכולים להיות קשוחים ולא הוגנים, זה נחמד לדעת שלידך נמצא/ת הפרטנר/ת הנכונ/ה שיוחלו לחלוק עימך את הרגעים הללו (לטוב ולרע).
הסרט שאורכו 81 דקות, מהווה צפייה קלילה, מלנכולית ומשעשעת להפליא. השחקנים הראשיים נפלאים והכימיה ביניהם כובשת, הבדיחות המעטות קולעות בול, עשייתו מרשימה וניכר שנעשתה על ידי יד אמן. התסריט מרגש, מצחיק ואינטליגנטי.
(אור פז)
Film Castle 