היא באה אליי
הטריילר ל"היא באה אליי" סיקרן, עלילתו עוסקת במלחין (פיטר דינקלג') שסובל ממחסום כתיבה, מגלה מחדש את תשוקתו לאחר פגישה עם קפטנית של ספינת גרר (מריסה טומיי). כלומר, יש כאן ניסיון מעניין לדבר על אומנים, כיצד חוויותיהם מעצבות את יצירותיהם. במקרה הטוב, היה מדובר בסרט מבדר שלא היה משאיר הרבה משקל. עם זאת, התוצאה הסופית הינה בינונית, איטית, מבולגנת ורחוקה מלממש את הפוטנציאל שלה.
התסריט בנוי משני עלילות, הראשונה צוינה לעייל, השנייה (שאינה מופיעה כלל), עוסקת בסיפור אהבה של זוג נערים (בת 16 ובן 18), הנמצא תחת איום בשל אי-שביעות האב החורג (מצד הנערה). צמד האירועים אינו מתגבש ליצירה קוהרנטית, בנוסף, ההתעסקות בסיפור הנערים מעלה תחושה של אי-נעימות, ובעיקר מעלה גיחוך כאשר עולה פתרון לבעייתם של הזוג הצעיר. והחטא הכי גדול?, הכול נלקח ברצינות.
צוות השחקנים מנסה לעבוד עם המעט שיש ברשותו, דינקלג' סימפטי וכריזמטי. מריסה טומיי מסקרנת וכובשת בתפקיד הקפטנית. אן האת'וויי הינה מקרה מעניין, מצד אחד היא מצחיקה, מצד שני, קשה להבין את המניעים והמעברים הדרסטיים שעוברת דמותה. למשל: היא מתחילה כמישהי בעלת אובססיה לניקיון, בהמשך הסרט, היא מעוניינת להיות נזירה. להגנת התסריט, הסוגייה חוזרת בסוף הסרט עם אחת הבדיחות המצחיקות שנראו במהלך השעה וארבעים ושתיים דקות שלו.
הבמאית והתסריטאית, רבקה מילר רוקחת סרט בעל פוטנציאל שאינו ממוש לתומו. רגעיי הקומדיה המועטים והמשחק של הקאסט אינו מצליח להציל את "היא באה אליי".
כלבי ציד
הזוכה בפרס עוגן הזהב לסרט הטוב ביותר, "כלבי ציד" הינו דרמת פשע העוסקת באב ובנו בפרברי קזבלנקה, הם נשלחים על ידי פושעים מקומיים בשביל לבצע משימות שונות. כאשר חטיפה משתבשת, הם ינסו למצוא דרך להיפטר מהגופה. סרטו של הבמאי והתסריטאי, כמאל לאזרק. מרגיש כמו קלאסיקה בהתהוות. הוא אינו מחדש הרבה בז'אנר, אבל מדובר ביצירה כתובה להפליא, משוחקת טוב ומצולמת נהדר.
לאזרק דרך הצילום נותן תחושה של יצירה תיעודית, המציאות בפרברי קזבלנקה (כפי שמתפרשת מהמצלמה) הינה אפרורית ומדכדכת. לעיתים ישנם סצנות המדגישות שעדיין מדובר בסרט. למשל: ההגעה של האב והבן לתחנת דלק נטושה (ששם גר אדם תימהוני). במקרים אחרים, הבחירה האסטטית עובדת לטובת היצירה, סצנות רבות מצליחות לרגש, מעלות חשש עצום לשלומם של האב והבן.
הבחירה האסטטית מועצמת על ידי הקאסט האנונימי, שני השחקנים הראשיים מעניקים הופעה טובה, הכימיה בין השניים סוחפת, הדיאלוג קולע בול (עד לרמת צחקוק). השוט האחרון של הסרט מזכיר שמדובר בעולם שבו "אדם לאדם זאב" (כנאה לסרט שנקרא "כלבי ציד"). החזקים שורדים, החלשים נופלים והחיים ממשיכים. "כלבי ציד" אינו פורץ דרך, עם זאת, מדובר בסרט שעשוי טוב, המחוזק על ידי צוות שחקנים מרשים.
מיילדות
"מיילדות" עוסק בסופיה ולואיז (מיילדות מוסמכות). הן נתקלות באתגרים רבים (מתקן תפקידן) במערכת הבריאות השבורה. הבמאית והתסריטאית השותפה, לאה פנר רוקמת מכתב אהבה והערצה לעובדי בית החולים. מדובר בדרמה אפקטיבית, המצליחה לתפוס את תשומת ליבם של הצופים מהסצנה הראשונה ועד האחרונה. כלומר, במהלך השעה ושלושים ותשע דקות, מצליח התסריט להעביר עולם ומלואו.
הסרט משלב קטעי ילודה אמיתיים, המעניקים תחושה של אותנטיות (בנוסף לליהוק של השחקנים האנונימיים). הדמויות תמיד נמצאות בפעולה, אין זמן למנוחה, הסרט מציג את המחיר הנפשי והפיזי בתפקיד שכזה. למשל: הידיעה שלא ניתן להציל את כולם (שורה שנאמרה לאחת מהמיילדות). עם זאת, פנר משאירה מקום לאופטימיות, שינוי אמיתי אכן אפשרי כל עוד העובדים מאוחדים.
לעיתים מרגיש שהתסריט מתפזר. למשל, באמצע כל הבלגן שמתרחש בבית החולים, מתפתח קונפליקט נוסף בבתיהן של שני המתמחות. הבעיה נפתרת במהרה, כל המטרה הייתה לחדד את הביקורת כנגד מערכת הבריאות (סוגייה שהובנה עוד מתחילת הסרט). עם זאת, מדובר ביצירה מרגשת, המעוררת תקווה לעתיד טוב.
(אור פז)
Film Castle 