הטירונית
בסרט "אוורסט" של הבמאי האיסלנדי בלתזר קורמקור כשנשאל על ידי הדמויות מדוע מעוניינות לטפס על ההר, הן עונות במקהלה: "כי הוא נמצא שם". מה שהוביל לחוסר הבנה והעמקה של הדמויות וניתוק רגשי מהן על ידי הצופים. "הטירונית" סרט הביכורים של הבמאית לורן הדאווי בא ואומר: אנשים אוהבים לאתגר את עצמם ולהוכיח עד כמה הם טובים.
עולמה של "הטירונית" מתרחש בספורט החתירה (משהו שלא יוצא לנו לראות הרבה בקולנוע). איזבל פורמן ("היתומה") משחקת את אלכס דאל סטודנטית שנה הראשונה המחליטה להצטרף לקבוצת החתירה התחרותית באוניברסיטה. מהיותה מצטיינת שום דבר לא יעצור מעדה מלהפוך להיות החותרת המובילה באונירסיטה. מסעה האובססיבי והנפשי מראה את התוצאות השליליות ברדיפה אחר הצלחה בכל מחיר והשגת יעדים. חייה הפרטים מתחילים לאבד איזון ופוקוס. עיסוקיה ולימודיה נדחפים לצד, חברים טויבם נהפכים לאויבים וידיה אינם מסוגלים עוד לשאת את האימונים המפרחים.
זאת המופע של פרומן ללא ספק, סיפורה הוא זה של סטודנטים נוספים ברחבי העולם הדוחפים את עצמם בלהצליח בחיים והסצנה מול דמותה של השחקנית דולי המשחקת את בת זוגתה שברה אותי. כך בעצם מדובר ביצירה שאינה משחררת את צופיה עד הדקה האחרונה, כל מונטא'ז אימונים מרגיש כזריקת אנדרלין וממשיך להשאיר אותנו הצופים על קצה מושבינו. כך שמעולם לא הרגשתי כקרוב להבנת הפסיכולוגיה של דמות כמו זאת אלכס דאל. הבימוי של הדאווי מהפנט ומבשר טובות עלייה וההמשך הקריירה שלה. במובן מסויים הייתי שמח לראות יותר מחייה האישיים של אלכס דאל מעבר החתירה חוץ מהרומן שהתפתח שבעיני לקה במעט בכל אשר התפתחותו. אם זאת זה לא בהכרח פגע בהנאת הסרט וכאשר הסיום עולה לא רק שניתן לנשום לרווחה אלא משאיר חומר למחשבה. הרי לאן הולכים מכן, אחרי כל האימונים וההקרבות הקשות, מה ניתן לעשות אחרי שכל זה נגמר?. סרט מדהים בעייני.
מדבר פרטי
"מדבר פרטי" תפס את תשומת ליבי עם הכרזתו כנציג ברזיל לטקס האוסקר הקרוב, על אלי מוריטיבה שמעתי מ-2018 כאשר סרטו "חלודה" הוקרן בפסטיבל סאנדנס וביסס את מעמדו ככישרון ששווה לעקוב אחריו. ממה שראיתי, אין כל ספק כי מדובר בבמאי אשר מבין את מלאכתו מאחורי המצלמה, אך הרשו להסתייג במעט.
חצי שעה מתחילת הסרט וכותרות הפתיחה עולים, במהלך הזמן למדנו להכיר את דניאל, משפחתו (אביו חולה הדימנציה ואחותו הנפתחת בפניו לגבי בת זוגתה ותוכניתוהן לעבור לגור יחדיו), השהייתו מהמשטרה בעקבות תקרית אלימה והאור שבחייו בחורה בשם שרה שאיתה מתכתב בהודעות טקטסט. כבר מסצנת הפתיחה נודע לנו עד כמה משתוקק דניאל לאהבה בחייו עד כדי כך שכאשר עקבותיה של שרה נעלמות, מחליט לצאת למסע במדבר ולפגוש אותה במציאות. כל קריאה נוספת על העלילה תהרוס את התפנית המפתיע שמתרחשת לקראת אמצעו של המערכה השנייה.
התפנית אינה בהכרח בלתי צפויה ובקלות ניתן לנחשה מאוחר יותר בסרט. זו יצירה הדורשת הרבה סבלנות. כוונותיה הטובות בצד, הכל כאן משוחק מאופק מידי. יצירה של חצי שעה שמסיבה כלשהי נמתחת לשעתיים. אינני התחברתי לדמותו של דניאל והשינוי שעובר לקראת סוף הסרט מרגיש מאולץ ומחופז. מבלי להיכנס ליותר מידי ספויילרים זהו הדמות המשנית שמצליחה לחדור אל ליבי באחד המהלכים היותר מפתיעים של התסריט והיא העברת הפוקוס מדניאל אל הדמות הזאת וכולי קיוותי ששאר הסרט יתמקד בה. כפי שצויין לעייל אלי מוריטיבה הוא במאי בעל יכולות ויזואליות יפיפיות ושימוש נכון במבע הקולנועי, שני סצנות המתרחשות במועדון ומערבות את דניאל הן מבין הרומנטיות שיצא לי לראות השנה בסרטי הרומנטיקה. מצער שהכישרון אינו ממומש לתומו ביצירה בינונית ומטה.
(אור פז)
Film Castle 