תרגיע (בי מור צ'יל) – ביקורת הצגה

מעולם לא צפיתי במחזמר המקורי של "תרגיע" (בי מור צ'יל) מאת ג'ו טרץ באוף-ברודווי בניו-יורק, אינני בקיע בעלילה או בדמויות. הרוב ששמעתי מעיתונאים ובמיוחד ממעריצים שמדובר בצפייה כיפית ומבדרת. מתארים לעצמם את השמחה כשגיליתי שבית צבי יעלה לראשונה בישראל (ובכללי בשפה שאינה באנגלית) את המחזמר בביצועם של שחקני שנה ג' שסיימו זה עתה את לימודיהם. נכנסתי אל האולם, התיישבתי אל הכיסא, התרווחתי וחיכיתי שהזרקור יידלק. אלא שנודע שבעקבות הידבקות של השחקנים בקאסט. נעשו מספר שינויים, למשל: מייקל (חברו הטוב של ג'רמי) נהפך למיקה. זאת הכרותיי הראשונה עם המחזמר, האם השינויים בהכרח פגעו בחוויה?. לא, גם אם אינני ידעתי את החלטותיהם של ההפקה עם כניסתי לאולם, "תרגיע" מצליח לעמוד בציפיות: צבעוני, קליט ומלא חיים.

על פי ספרו של נד ויזיני. העלילה עוסקת בג'רמי, תלמיד תיכון שמנסה לשרוד יחד עם חברו הטוב, שניהם מבלים את מרבית ימיהם מול משחקי הוידאו, עד שיום אחד פוגש את "הסקוויפ"- מחשב על זעיר בצורת גלולה מיפן שעוזר לו להשיג את מה שירצה: הזדמנות לחוות את כל מה שיש לתיכון להציע. איך אומרים?, היזהר ממה שאתה מבקש.

"תרגיע" | צילום: יוסי צבקר

נהניתי איך אם הורשה מעט חטטנות, אינני קהל היעד של המחזמר. כל הביקורת שלו על הדור הנוכחי והשימוש בטכנולוגיה כמרחיקה בין האנשים, איננה חדשה או מהפכנית. אם הייתי תלמיד תיכון בתחילת שנתי הראשונה. הערכתי אליו הייתה עצומה ויותר מכך מחוזק על ידי המסר שלו, לא צריך לדעת כתיבה בסיסית כדי להבין לאין העלילה חותרת. עכשיו שהוצאתי מהמערכת, אמשיך עם התשבוחות. ניכרת השקעה ומאמץ מההפקה מהעיבוד העברי של שירים המקוריים על ידי ג'ו איקונס הרחוקים מלהיות צורמים (שיר הפתיחה "More Then Survive" מצליח להכניס את הקהל אל תוך האווירה והעולם של הדמויות רק בעזרת שורותיו הראשונות) ועד התפאורה הדינמית והתלבושות הייחודיות של הדמויות הממחישות את אישיותם.

הדמויות הם לא יותר מקלישאות שראינו והכרנו משניים עברו: החנון, מלכת הכיתה, הספורטאי, הסקוויפ… אוקיי אז לא כולם. האם זה משנה?, לא. לעיתים יציינו בביקורות כיצד לפחות הקאסט נהנה על הבמה כאילו שזה פרס ניחומים. אציין זאת כמחמאה רצינית, השחקנים נהנים מכל רגע והופכים את הדמויות לשלהם. קשה לבחור אחד שמצליח לבלוט בפני כולם, כל אחד מקבל את זמנו הראוי באור הזרקורים ובנוסף מצליחים ללהטט בין הקטעים הקומיים למרגשים. תוסיפו את הכוריאוגרפיה הסוחפת וקיבלתם במה שופעת בכישרון.

"תרגיע" הוא כל מה שרציתי ממחזמר. למרות שהנושא שלו רחוק ממני קשה שלא להתנגד אליו. הוא מצליח לספק אסקפיזם טהור. משיריו הקליטים לעיצוב ושחקניו שנותנים את כל כולם. כל זה לא היה מבייש את ההפקות הגדולות. "תרגיע" מקבל ממני את המלצתי החמה ולכם יש ההזדמנות לראותו עד סוף החודש.

// התמונה הראשית של "תרגיע" (בי מור צ'יל) | צילום ועיבוד: גל חזאז

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s