פסטיבל סרטי הסטונדטים 2018: דיווח ראשון

זאת היא השנה הראשונה שלי בפסטיבל סרטי הסטונדטים, בנוסף זה הפסטיבל הראשון  שבוא אני מדווח כעיתונאי. לקבל בפעם הראשונה תג זיהוי המאפשר כניסה חופשית להקרנות\אירועי הפסטיבל זה פשוט חלום שמתגשם בשבילי והשימוש במצלמת פולאריוד כיסוד לתגי הזיהוי, במילה אחת: גאוני!. בתקוותי במהלך הימים הקרובים לשחרר דיווח נוסף מהפסטיבל וסקירה ראשונה של סיבוב ההקרנות בפרסי אופיר. אז בלי עיכובים נוספים.

ילדות איטלקיות קטנות:

piccole-italiane2-284x158

סרטה של לטיציה לה מרטירה האיטלקית מתרחש באיטלייה של שנות הארבעים. שבו המשטר הפשיסטי מעביר צו האוסר על ייצור ומכירת צעצועים ,כאשר מפעלי הצעצועים הופכים למבנים לייצור נשק.  ילדה דעתנית, שגדלה בצל המשטר מחליטה למרוד בצו בהצגה בבית ספר.

מבין ארבעת הסרטים במקבץ, נראה שסרט זה הינו בעל תקציב גדול בכך שניתן להבחין שהושקע זמן רב בבניית התפאורה של איטליה הפשיסטית בשנות הארבעים.

מהפריים הראשון חששתי כי אולי הסרט יהיה פשוט להחריד ולא באמת יצליח לשלב אותי רגשית עם הסיפור ודמויותיו. בסופו של דבר לאט לאט נשאבתי לתוך העולם שבראה מרטירה. המשחק חביב, ההומור לרגעים מצליח להביא חיוך על השפתיים, כשלקראת הסוף ישנה סצינה המצליחה בגאונות לשלב בין מתח לקומדיה. בנוסף המסר מוצג בצורה לא מעודנת ואם זאת מדובר ביצירה חביבה שהאמת שלא יהיה אכפת לי לצפות בה שוב.

גינת ורדים:

Ruusukoto_still3-284x158

"גינת הורדים" היא קומדיה שחורה העוסקת בחבורת קשישים אשר מטופלים בבית אבות ממשלתי, המואסים בחייהם. יחד הם מתכננים לברוח מהמוסד לנצח, בתקווה לחיים טובים יותר.

סרטו של האני פקה פלטומה הפיני מזכיר ברובו את סגנונו של הבמאי השבדי רוי אנדרסון (יונה מתיישבת על ענף ומהררהרת על הקיום", "שירים מהקומה השנייה" ו"אתם החיים"). סגנון זה מתאפיין במצלמה היושבת במרכז הפריים, הדמויות מדברות בחוסר אדישות ומאחורי גבם מתרחש עולם ומלאו. אינני במיוחד מתחבר לסגנון זה, ישנה תחושה של ניכור בין הקהל לבין הדמויות ואם זאת לקראת דקותיו האחרונים, מצליח הסרט לתפוס תאוצה. הוא נהיה יותר מצחיקות, מפתיעות ושוט הסיום מצליח לעלות דמעה בעיני. הבמאי נוקט באמירה נוקבת על היחס לזקנים בבית אבות המעורר מחשבה, כאשר אחד מהדמויות אומר שהוא מעדיף להיות בכלא בשל ההתנאים היותר טובים.לסיכום למרות ההתחלה האיטית, מסתמן סרטו של האני כיצירה כנה ומצחיקה.

בריטי מכורח המציאות:

British-By-the-Grace-of-God1-284x158

מבחינתי מדובר במועמד רציני לשוט הסיום הכי טוב שראיתי בפסטיבל, המצליח לקשור את העלילה בצורה מושלמת ולהציג באמצעות המדיום הזה שנקרא קולנוע דיוקן עצוב של זוגיות במשבר ורק על זה מגיע לבמאי הבריטי שון דאן קרדיט רציני. עלילתו עוסקת ביום בחייה של איירין, הנשואה לחבר האחווה .הפרוטסטנטית ואם לנער מתבגר ומיזנטרופ.

  ועד כמה שאני מהלל את הסיום שלו, יש משהו בתחילת הסרט שמרגיש חסר מפוקס, הטון שלו לא כזה ברור הנע בין קומדיה אבסורדית לבין דרמה משפחתית. אך אם זאת יש לציין לטובה את השחקנית קייטי דיקי המצליחה ליצור כאן דמות המעוררת הזדהות מבלי להוציא מילה מפיה. סרט משונה החושף בדקותיו האחרונות את פניו האמיתיות והאכזריות בזוגיות.

מי שחלמה:

image3-284x158

סרטה של אודיה רוזנק מחמם את ליבי, והינו הסרט הכי טוב שצפיתי בפסטיבל (לבנתיים) עלילתו עוסקת בנגה בת החמש עשרה אשר מוזמנת ביום הזיכרון להדליק משואה לזכר אביה אשר נהרג במתקפת טרור בירושלים, כאשר כל העיניים נשואות אליה, לנגה יש רעיון אחר לגבי הטקס. בסרט יש את כל המרכיבים הנכונים, משחק מצוין של שתי השחקניות הראשיות (יעל שרוני ודפני אטלס) אשר מצליחות להעביר כל אחת בדרכה את הכאב הנפשי שדמויותיהן עוברות. בנוסף קיים הומור מעודן וסוריאליסטי אשר אינו פוגע או מזלזל בנושא הסרט ולבסוף יש את המסר הפשוט על הדרך שבו כל אחד מסתכל על טרגדיה בדרך שלו ואינה צריכה להיות מושפעת על ידי החברה. תקוותי לשמוע בעתיד עוד על אודיה רוזנק.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s